השתתפות ברווחים בפוליסה

מה דינה של התשואה הריאלית שהועברה מרכיב הפיצויים לרכיב התגמולים בפוליסת ביטוח המנהלים? 

לאחרונה דן בית הדין הארצי לעבודה בשני סוגים של פוליסות לביטוח מנהלים, הראשונה שהייתה נפוצה בין השנים 1992 – 2003 והשנייה שהייתה נפוצה בשנות השמונים של המאה הקודמת.  

חשוב לציין שבשני המקרים לא חל סעיף 14 ביחס לפיצוי הפיטורים שנצברו בפוליסות שנבחנו ולא חלו על הצדדים הסכמים קיבוציים. 

Monitoring market fluctuations

המקרה הראשון: פוליסה משתתפת ברווחי השקעות - לזכות מי תיזקף התשואה הריאלית של הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים, אשר הוסטה בהתאם להוראות הפוליסה לרכיב התגמולים?  

במקרה הראשון, הדיון נסב ביחס לפוליסת ביטוח מנהלים של חברת הראל, אליה הופקדו כספי המעסיק למרכיבי תגמולים ופיצויים, וכן כספים שנוכו משכר העובדת למרכיב תגמולי עובד. בפוליסה זו, התשואה הריאלית על רכיב הפיצויים הוסטה בהתאם להוראות הפוליסה לרכיב התגמולים בפוליסה.

כנהוג, לקראת חישובי גמר החשבון, העבירה הראל למעסיק מסמך הנחיות למילוי טופס 161, בו צוין כי על המעסיק לדווח את צבירת הפיצויים לצורך פקודת מס הכנסה וכי צבירה זו שונה מהתחייבות המעסיק לפיצויים ונועדה לצורך חישוב חובות המס של העובד בלבד. במסמך זה אף פורטו ערכי פדיון הפיצויים שנצברו בחשבון העובדת בשתי קטגוריות נפרדות. הראשונה, "פיצויים התחייבות למעסיק" והשנייה "פיצויים לצורך מס". בין שתי הקטגוריות היה פער של כ- 120,000 ₪ לטובת הקטגוריה השנייה (כ-50% מערך חישוב פיצוי הפיטורים). מבחינת מס הכנסה, תשואה הריאלית היוותה חלק מכספי הפיצויים שיש למסות אותם במס בהתאם לקבוע בפקודת מס הכנסה.

בין הצדדים לא הייתה מחולקת כי כל הפקדות המעסיק לפיצויי פיטורים, כמו גם הפרשי ההצמדה, ייחשבו עם העברת הפוליסה לבעלות העובדת כתשלומים ששולמו על חשבון פיצויי פיטורים, וינוכו מחבות הפיצויים של המעסיק לפי חוק פיצויי פיטורים. המחלוקת בין הצדדים נגעה רק לייחוס התשואה העודפת על הפרשי ההצמדה, כאשר המעסיקה טענה שמלוא התשואה בגין הפקדותיה לפוליסה באה על חשבון פיצויי פיטורי בעוד שעובדת טענה כי אין להביא בחשבון את הסכום שהוסט בהתאם להוראות הפוליסה לרכיב התגמולים.

בית הדין האזורי לעבודה תמך בעמדת העובדת ועל פסיקתו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה ביקש את עמדת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון וגם זה האחרון תמך בעמדת העובדת, תוך שהסביר כי בהתאם לתנאים הקבועים בפוליסות ביטוח משתתפות ברווחים שהופקו עד שנת 2004, ובהעדר סעיף 14 על כספים המופקדים בקופות אלה, כאשר תשואת מסלול ההשקעות של כספי הפיצויים גבוהה משיעור עלית המדד באותה תקופה, הרי שההפרש מוסט לרכיב התגמולים. מאחר שמדובר בתקופה שקדמה לכניסת צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיוני מקיף במשק ובמועד שקדם לחקיקת סעיף 20 לחוק הפיקוח, בכל הנוגע לבחירת העובד את המוצר בו יבוטח, הרי שלעמדת הממונה יש לתת משקל נכבד להסכמות הצדדים שקיבלו ביטוי בפוליסה ובכלל זה לתנאים לעניין חישוב פדיון הפיצויים והן מחייבות את המעסיק.

בית הדין הארצי לעבודה שב והזכיר, כי חוזה ביטוח מנהלים הוא חוזה משלוש לו שלושה צדדים: המבטח, המעסיק והעובד. מכאן שהוראה בפוליסה הקובעת את אופן חישוב ערך פדיון הפיצויים בפוליסה, מחייבת את כל הצדדים. בית הדין הארצי לעבודה קבע בנסיבות העניין ובהתאם להוראות הפוליסה, כי הכספים שהוסטו לרכיב התגמולים אינם באים על חשבון פיצוי הפיטורים. כך שהלכה למעשה, לאור הוראת הסעיף המופרש בפוליסה, העובדת זכתה להרוויח כפול  מהתשואות שהוסטו לתגמולים, בכך שהמעסיק נדרש לשלם לעובדת השלמת פיצוי פיטורים.

בית הדין הארצי הצדיק תוצאה זו בכך שמדובר בתקופה בה המעסיק היה זה שבחר את המוצר הפנסיוני לעובדים, ולכן היה עליו לדעת מהם תנאי תכנית הביטוח, ומה השלכותיהן על זכויות הצדדים בסיום יחסי העבודה. עם זאת, בית הדין הארצי הבהיר, כי במידה שקיים הסכם אחר בין העובד לבין המעסיק לגבי מתכונת ההתחשבנות של השלמת פיצוי הפיטורים, הדבר עשוי להביא לתוצאה משפטית שונה וכי למעסיק עומדת ...  

באמרת אגב נזכיר, כי החל משנת 2004 הופסק השיווק של פוליסות מסוג אלה, והסוגייה כיצד יש לחשב את צבירת פיצוי הפיטורים הוסדרה באופן אחיד.

Money

המקרה השני: פוליסת מבטיחה תשואה - לזכות מי תיזקף התשואה הריאלית של הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים אשר הוסטו ברישום בלבד של חברת הביטוח תחת "תגמולים"?   

במקרה השני נדונה סוגיה של פוליסה לפיצויים בלבד של חברת מגדל, ומדובר בפוליסה שכותרתה "'יותר' פוליסה למנהלים ועובדים שכירים" מהדורת חודש מרץ 1988, אשר מספרה 10849271 ("פוליסת יותר"). מדובר בפוליסות שהוצאו בשנות השמונים שכנגדן  הוקצו על ידי מדינת ישראל לחברות הביטוח אגרות חוב ייעודיות במסגרת הסכמים מיוחדים וחוק המלווה (חברות ביטוח), התשכ"ג-1962. בפוליסה זו, כמו בדומות לה, מבוטח לעובד כי ההפקדות לפיצויים תישאנה הפרשי הצמדה וריבית בשיעור הנקוב בפוליסה, ולכן פוליסה זו סווגה כ"פוליסה מבטיחה  תשואה".

בפוליסה שנבחנה על ידי ביה"ד הארצי לעבודה לא הועברו תשלומים למרכיבי התגמולים והפיצויים, אלא למרכיב הפיצויים בלבד, ולכן ביה"ד לעבודה לא נדרש לחילוץ מרכיב הפיצויים מכלל הסכומים הצבורים בפוליסה ויצירת האבחנה בין הכספים שהצטברו בכל אחד ממסלולי הפוליסה, כמו במקרה הראשון. עם זאת מאחר שחברת הביטוח רשמה בספריה את התשואות תחת השם "תגמולים", נטען על ידי העובד כי יש להפריד סכומים אלה קרי, הרווחים שהניבה הפוליסה (הפדיון הנוסף) מהתשואות מחישוב פיצוי הפיטורים.  

מנגד המעסיק טען שכל הסכום הצבור לרבות הרווחים שנרשמו אצל מגדל כאמור תחת "תגמולים", אמור להיכלל בחישוב פיצוי הפיטורים.

במקרה האמור, לשון סעיפי הפוליסה, תכלית ההפקדת הכספים, ההתקשרות החוזית בין המעסיק לבין העובד וכוונת הצדדים ליצור קופה לפיצוים בלבד ולא לפיצויים ולתגמולים, העובדה כי מלוא הסכום הובא בחשבון לצורך המס החייב על פיצוי פיטורים ואף השכל הישר, הביאו למסקנה כי יש לכלול את מלוא הכספים שנצברו בתחשיב פיצוי הפיטורים.  

 

מוזמנים לפנות בכל שאלה בעניין ולקבל מידע על ההדרכות שאנו מעבירים אצל הלקוחות שלנו.

אנחנו כאן בשבילכם, דניאל חדש משרד עורכי דין - ההגנה הכי טובה בשבילך.